מי גשם

http://www.neco.co.il/%D7%90%D7%92%D7%99%D7%A8%D7%AA_%D7%9E%D7%99_%D7%92%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%9D

 

 

פורסם ב- 13/04/2009

אחת הדרכים שעשויות לפתור את בעיית המים היא אגירת מי גשמים. מערכת ביתית לאגירת מי גשם יכולה לספק מים לשתייה ובישול, להשקייה ולנקיון! רוצים לדעת עוד?

אגירת מי גשמים לשימוש מיידי או לאחסון אינה חדשה. לאורך כל ההיסטוריה האנושית אגרו בני האדם את מי הגשם לצרכי שתייה ולשימושים נוספים. אך עם הזמן, והתפתחות הטכנולוגיה, נזנח השימוש הטבעי במי הגשם, ואוכלוסיית האנשים, במיוחד במדינות המפותחות, הסתמכה על הזרמת של מים מתוקים ממקורות מים מרוחקים ועד לפתח הבית.

בשנים האחרונות מתמודדת מדינת ישראל, כמו גם מדינות רבות בעולם, עם גרעונות חמורים במקורות המים המתוקים. הסיבות למצבו העגום של משק המים נובע מעלייה בביקוש למים (עקב הגידול באוכלוסיה וברמת החיים), משנות הבצורות האחרונות ומהתעלמות רשלנית של גורמי הממשל מבעיות המים לאורך השנים. מחקרים מראים שרק כ 20% ממי הגשמים מגיעים למקורות המים המתוקים וכל שאר מי הגשם מתאדים או נשפכים לים. לאור בעיית המים החמורה בארץ חזר הצורך באגירה ובשימוש במי הגשמים, ממש כמו שעשו זאת אבותינו.

כמה גשם יורד בארץ?

מדידת כמויות הגשם בארץ נעשית ביחידות של מילימטרים. שנת גשם בארץ נמשכת מה 1 לאוגוסט ועד ל 31 ביולי, וכמויות הגשם שיורדות נמדדות במספר רב של תחנות מטאורולוגיות הפזורות ברחבי הארץ. ההבדלים בין כמויות המשקעים באזורים השונים בארץ יכולים להיות משמעותיים. לדוגמא, באזורים הגשומים ביתר בארץ (כמו במצפה חרשים) כמות המשקעים השנתית תגיע ל 1000 מ"מ גשם, ואילו באזורים הצחיחים (כמו באילת או בערבה), כמות המשקעים הנמדדת תהייה קטנה מ 50 מ"מ בשנה.

מדידות הגשמים לאורך השנים אפשרו לייצר נתונים ממוצעים לכל אזור בארץ הנקראים - ממוצע רב שנתי. ממוצע המשקעים באזור מישור החוף והשפלה נע בין 500 ל 600 מ"מ גשם בשנה. בירושלים, בגליל ובגולן, הממוצע עולה ונע בין 700 ל 1000 מ"מ בשנה. בדרום, מאזור דימונה ודרומה, נמדדים בממוצע 100 מילימטרים בלבד בשנה.

יש לזכור שהממוצעים הרב שנתיים הם נתונים סטטיסטיים בלבד, ולא נתונים קבועים ומחייבים. זאת במיוחד לאור שינויי האקלים והבצורת שאנו עדים להם בשנים האחרונות.

כמה מי גשם אפשר לאסוף?

כאמור, את כמות הגשמים מודדים במילימטרים, אך כדי למדוד את כמויות המים לאגירה ולשימוש, משתמשים לרוב ביחידת הנפח – קוב.

קוב, הנקרא גם מטר מעוקב, הוא יחידה נפח שמכילה 1000 ליטרים. להבנת המושג אפשר לדמיין קובייה (קופסה) שאורך כל אחת מצלעותיה הוא מטר, ובתוכה מאוכסנות 1000 קוביות קטנות בגודל 10 על 10 סנטימטר, המייצגות כל אחת – ליטר אחד.

לצורך ההמחשה של פוטנציאל איסוף מי הגשמים, ניקח לדוגמא בית פרטי, עם גג בשטח של 150 מטר רבוע שנמצא באזור מישור החוף שבו יורדים 500 מילימטרים גשם בשנה. החישוב הוא פשוט : אם יורדים 10 מ"מ של גשם על גג של 150 מ"ר, נוכל לאגור כמות של 1500 ליטר, שמהווים – 1.5 קוב של מים. באזור מישור החוף שבו יורדת כמות משקעים שנתית של 500 מ"מ, נוכל לאסוף כ 75 קוב מים בכל שנה.

החישוב הזה, כמובן, הוא חישוב סטטיסטי ותקף רק לתנאים שהוצגו מראש. בבית עם שטח גג גדול יותר או באזור שבו יורדת כמות משקעים רבה יותר, נוכל לאסוף יותר מים.

ומה במרכז העיר? החישוב של פוטנציאל איסוף המים מגגות הבניינים אינה שונה מזו של הבתים הפרטיים, רק שלבתים משותפים יש לרוב שטח גג גדול יותר מהבתים הפרטיים. נניח שיש בניין בעל שטח גג של 450 מטר רבוע (פי 3 מהבית בחישוב הקודם) שממוקם באותו אזור שבו יורדים בממוצע 500 מילימטרים של גשם בשנה. כמות המים שניתן לאסוף במקרה זה תהיה 150 קוב מים בשנה (פי 3 מדוגמת הבית הפרטי).

לאילו מטרות ניתן להשתמש במי הגשמים?

מי הגשמים טובים לכל מטרה. שתייה, רחצה, הדחת אסלות, השקיית הגינה ועוד.

אזהרה - השימוש במי הגשמים לשתייה ולבישול, מחייבת שימוש במיכלים מותאמים, במערכות סינון וטיהור ובביקורת תקופתית.

מי הגשמים, בעיקר בגשמים הראשונים של העונה ובמיוחד באזורים עירוניים ותעשייתיים, יכולים להיות עמוסים במזהמים. אבק, פיח, CO2 מומס הם רק חלק מהמזהמים שעשויים להימצא במי הגשמים, מזהמים שיפסלו מים מלשמש כמי שתייה.

גם גגות הבתים יכולים להוות פוטנציאל זיהום למי השתייה. הנה כמה דוגמאות הממחישות את פוטנציאל הזיהום מהגגות:

• גגות הצבועים בצבעים המכילים עופרת עשויים להוות סכנה בריאותית בשתייתם. • גגות מזופתים בזפת אינם מזהמים את המים אך עשויים לפגוע בטעמם. • מים שנאספו מגגות בטון חדשים יהיו עמוסים במזהמים, ולכן מומלץ לחכות שני חורפים לפני שמתחילים להשתמש במי הגשמים לשתייה. • בגג שבו קיימת ארובה (להסקת הבית בעצים או בסולר), המים שמגיעים מהאזור בו ממקמת הארובה עשויים להכיל מזהמים.

בנוסף, יש לזכור שמים שעומדים לאורך זמן עשויים להוות אכסניה למזהמים ביולוגיים שונים ולגורמי מחלות מסוכנים.

למרות כל האמור לעיל, יש לזכור שמי הגשמים הם מי שתייה מהאיכות המעולה ביותר. כדי שאפשר יהיה להשתמש במי הגשמים לשתייה, יש צורך להיערך מראש, ולדאוג כי פוטנציאל הזיהום יהיה קטן ככל הניתן.

לכמה זמן זה יספיק?

בהנחה שאכן נאגרו 75 קוב מים במהלך עונת הגשמים, פוטנציאל השימוש בהם יהיה שווה ערך לארבעה חודשים, של צריכת מים מלאה למשפחה המונה 4 נפשות. (שתייה, רחצה, הדחת אסלה, השקיית הגינה וכל שאר שימושים ביתיים במים) אם משתמשים במאגר המים להשקיית הגינה בלבד, אז 75 קוב מים יספיקו לשלשה חודשי השקיית גינה בקיץ (150 מטרים של גינה ממוצעת). כמובן שגינה חסכונית במים תזדקק לכמות פחותה של מים, והמאגר יספיק ליותר חודשי השקיה.

החישובים מתבססים על ההנחות הבאות: אגירה ממוצעת של 75 קוב בשנת גשם (לפי הדוגמא למעלה) אדם אחד צורך בחודש 5 קוב מים, ומשפחה של 4 נפשות צורכת 20 קוב מים בחודש. (לפי נתוני רשות המים)

גינה של 150 מטרים רבועים צורכת כ 25 קוב מים בכל חודש מחודשי הקיץ (נתון משתנה כמובן במיקום הגינה, סוג הצמחים, גודל שטח המדשאה, מערכת ההשקיה ועוד)

אז איך אוספים מי גשמים?

כל מערכת לאיסוף מי גשמים מורכבת מהרכיבים הבאים:

• מרזבים וצנרת לאיסוף וריכוז המים מהגג לנקודה אחת מרכזית. • מיכל אגירה גדול (או מספר מיכלים) שנועד לאגור את מי הגשמים הנאספים. המיכל יכול להיות סמוי, כזה שמוטמן באדמה, או גלוי, על פני השטח.

רכיבים נוספים בהם משתמשים ברוב מערכות אגירת מי הגשמים:

• משאבה. לשאיבת המים ממיכל האגירה לשימוש בבית או בגינה. (ניתן לוותר על המשאבה במקרים מסוימים, בהם המיכל מותקן במקום גבוה, ואז להשתמש בכוח הכובד בלבד. שימוש מוגבל יחסית). • מערכת בקרה. תפקיד מערכת הבקרה הוא לשלוט על התנהגות המערכת, במיוחד כאשר המערכת משולבת עם מערכת המים הביתית הרגילה. o לדוגמא – אם מיכל מי האגירה אמור לשמש כמקור המים של הבית בתקופת החורף, מערכת הבקרה תדאג לכך שהמים יגיעו ממיכל האגירה ולא דרך אספקת המים הסטנדרטית, ותאפשר פתרונות למצבים בהם המיכל ריק, או שהגיע לקיבולת מקסימלית. • רכיבים לסינון וטיהור המים – ההמלצה הגורפת היא שלא להשתמש במי הגשמים האגורים במיכל לצורך שתייה ובישול ללא שעברו תהליך סינון וטיהור. מערכת טיהור המים יכולה לשלב סינון במסננים מיקרונים ומסנני פחם, אוסמוזה הפוכה ונורות UV או בכל שיטה אחרת שמביאה לטיהור המים.

מיכלי אגירת מים

עלותו של מיכל האגירה הוא ההוצאה הכספית העיקרית בהקמת מערכת לאיסוף מי הגשמים. רוב מיכלי האגירה עשויים מפלסטיק אך יש כאלו העשויים ממתכות אל חלד. מחירם של מיכלי האגירה הקטנים יהיה זול בהרבה ממחירם של המיכלים הגדולים, ולכן נמצא ברוב מערכות איסוף הגשמים הביתיות את המיכלים הקטנים והזולים. כמו כן, נוח יותר לטמון מיכלים קטנים באדמה מאשר את הגדולים, שמונחים על האדמה, תופסים מקום ומכערים את הנוף.

אסטרטגית אגירת המים תהייה מושפעת ישירות מתכנון השימוש במים, ותחייב היערכות של מיכלים בגודל מתאים.

מיכלים גדולים יאפשרו תמיד גמישות רבה יותר בשימוש במים. ניתן לאגור כמות גדולה של מים או להשתמש בהם מיד. החיסרון שלהם הוא כמובן - המחיר. מיכל אגירה גדול מאפשר לשמור כמות מים גדולה להשקיית הגינה בחודשי הקיץ.

מיכלי אגירה קטנים פחות גמישים בשימוש. אפשרות טובה לשימוש במיכל אגירה קטן, הוא להשתמש במים באופן מיידי ללא אגירה לטווח. השימוש יהיה לכל צרכי הבית (גם לשתייה, אחרי סינון וטיהור כמובן).

בשיטה זו, כל צריכת המים של בני הבית תגיע ממי הגשמים במשך חודשי החורף, כל אימת, כמובן, שיש מספיק מים במיכל. מערכת כזו צריכה להיות מתואמת עם אספקת המים הסדירה מחברת מקורות, כך שאם אין מספיק מים במיכל, תתחדש האספקה הסטנדרטית של המים. מיכלים קטנים אלו מתמלאים אחרי כל גשם ומתרוקנים תוך זמן קצר וחוזר חלילה. חסרון השיטה הוא שבמים שנאספים ניתן להשתמש בחודשי החורף בלבד ולא ניתן לאגור כמות מספקת לקיץ. חסרון נוסף הוא שבזמן מערכת גשמים אינטנסיבית, שבה יורדים כמויות רבות של משקעים, ייתכן שהמיכל הקטן יגיע לקיבולתו המקסימלית ולכן עודפי מי הגשמים לא ינוצלו. יתרונה של השיטה הוא במחירה הזול והשימוש המיידי במים הטריים. כדאי לדעת שישנם מיכלי אגירה קטנים שניתן לחבר אחד לשני כך שיגדילו את קיבולת האגירה של המערכת.

שילוב עם מערכת למיחזור מים אפורים

מערכת לאגירת מי גשמים ומערכת למיחזור מים אפורים הן מערכות המשלימות אחת את השנייה. מערכת משולבת תיתן פתרון מיטבי לחיסכון ואף מיחזור של מים. מיכל האגירה יכול להיות משותף וכך גם מערכת הבקרה. שילוב בין המערכות ימנע אמנם שימוש במים כמי שתייה, אך יאפשר לחסוך ולמחזר כמויות מים גדולות עד כדי 70% מצריכת המים הביתית.

ליצירת קשר