ואני בכלל נולדתי נסיכה
אימי נולדה לבית-סוחרי בשר(איטליז) ויצרני נקניקים. היתה בבתם מנהלת משק הבית ושמה מָרישְקָה
מרישקה היתה ממונה על אחזקת הבית וטיפול באימי ואחותה רוזָ'ה. אימי בביתה עזרה בהתנהלות הבית אך מרישקה לא וויתרה ואימי ורוזה היו כובסות גרביהן והלבנים שלהן בידיים זעירות, ולאחר מכן מרישקה כבסה אותם שנית.
כאימי היתה בת 13 פרצה מלחמת העולם השנייה . עד אז עזרתה של אימי בהתנהלות הבית החנות והמפעל , קרתה לעיתים רחוקות וזמנה למשחקים ושעשועים ,היה בידה. אימי וחברתה הטובה אהבו אומנות, ומדי יום א הלכו לכנסייה לשמוע את העוגב והשירה ומדי שבת וחג לבית הכנסת לחוות את התפילות.עם פרוץ המלחמה והשתלטות הגרמנים ברח סבי (גוסטב – יעקוב)לרוסיה ונדד בערבות סביר.
חיה סבתי נותרה בבית עם הבנות ומרישה . הגרמנים דרשו מהן לעבוד עבורם ואימי מדי יום חוייבה לשטוף רצפות בבית העיריה . מרישה שוחררה ממשרתה.
אימי הנסיכה חוותה את אימת המלחמה על בשרה כולל צעדת המוות עבודות פרך ויצאה כמו מלכה וגברה על מחלות ושכול. סבתי חיה ורוזה בתה נשרפו במשרפות אושוויץ ביום ט באב 1945. רגעים קצרים לפני תום המלחמה .אימי לקתה בטיפוס .
אימי הפכה למלכה והיא אפילו לא ידעה שהיא מלכה . בשנת 1947 נישאה לאבי . אבי שרת כל מהלך המלחמה בבריגה הפולנית בצבא הבריטי.
בשנת 1949 חודש אפריל הם עלו לישראל ה'ארץ המובטחת' יחד עם סבתא אידה – וויקצ'ה , סבא גוסטב- יעקב, נתן – גיסה ובעלה ברנרד דוב.והיתה כבר בהריון בחודש החמישי ,ובחודש אוגוסט נולד אחי אהרון.בבית יולדות בנהריה .
אהרון היה הראשון שנולד במשפחה לאחר השואה והתקומה. הכתר הונח על ראשו , המלכות היתה בידיו
יום יום ושעה שעה.
כשהיה אהרון בן 5 שנים ו8 חודשים – נולדתי אני , ללא תואר וללא הדר – אחי ביקש שיחליפו אותי והיה בטוח שאני תימנייה.
כשהייתי בת 8 סבתי נפטרה, בין ראש השנה ליום כיפורים וסבי נפטר בחג הפורים מיד לאחריה. לא שרד את אובדנה.
ובבית – אימי המלכה ואבי המלך ניהלו חיי חברה עשירים, אחי התנהל בחייו כבן מלכות מוצהר ולא התאמץ בדבר. ואילו אני מגיל זעיר כיבסתי את הגרביים והלבנים שלי לפני שעברו למכונת הכביסה.
מלבד זאת – סרבה אימי נחרצות לאפשר לי לעסוק בעבודות הבית . אימי נאמה לי הרבה כי יבואו ימים בהם אנהל את ביתי ואז גם אדאג לכל. כי היא עצמה כבר עברה עבדות ועבודות פרך די לכולנו ואין צורך לעסוק בכך בילדות או בנעורים. אימי נעזרה במנקה בשכר אם זאת פטמה מעכו או פאנייה.
אחת לשבועיים היתה מגיעה לביתנו אשה שעזרה בנקיונות.
מכאן שאני נשאתי כתר של נסיכה ומיומנויות של ניקיון ארגון בישול וניהול הבית – לא רכשתי.
והנה נישאתי למנוח,(אהוב נעוריי)ילדתי את קובי, אורטל, יפעת ודולב
ואני מנהלת את ביתי ומגלה שיש רגעי משבר וקשיים פיזיים.
{לעיתים כשאפשרי (כלכלית) גם אני נעזרתי במנקה שכנתי (וופיע).
וופיע הזדקנה – עבודות הבית קשות לה , הפכה כבר לסבתא}.
אני עדיין נסיכה לאימי.
את ילדיי ניסיתי ללמד הלכות ניקיון ואחזקת הבית ומצאתי כי תהליך זה כרוך בעימותים ומאבקים, אווירת הבית הופכת להיות בלתי נעימה , לכן חדלתי ללחוץ. מיד כשרצו לדעת והתעניינו במיומנות מסויימת פתחתי לרווחה את כל האפשרויות כגון : מיומנות הבישול נרכשה כאן ומהווה תחום וכר נרחב
ליצירה קולינרית . קובי החל באפייה של סברינה ועבר לפנקייקס, אורטל העיזה יותר וניסתה גם ספגטי ואורז, שיתפה את קובי ויפעת . דולב הצעירה שבילדיי שולטת ביד רמה בתחום האפייה ורוכשת מיומנות נוספות בתחום אחזקת הבית.
ביתנו בית חברותי מאוד ורבים הפוקדים אותנו, לצורך ארוח במידות נאותות , ובמסגרת תקציב מאוד מאוד מצומצם ומנוצל לחלוטין רוב העבודה וההכנות נופלות עליי .
אני מנקה , אני מסדרת, אני קונה, אני מבשלת אני מתכננת ואני מבצעת את המדיניות קובע בעלי .
יש עיתים כשהקושי גובר ומצב הרוח ירוד , צצה ועולה הנסיכה בת המלכה והמלך, מרגישה חבוטה ומרוטה וחשה כי כל התכנונים והביצועים היו ברף גבוהה ממלכתי אך היא רק נסיכה קטנטנה.
